וואי וואי wai wai

אז ככה...

כמעט כל האנשים שאני מכירה שאלו אותי למה אני חוזרת בתשובה. לרוב תמהים ושואלים אותי בענין רב, ובזמן האמת אני לא מוצאת את המילים ומלא סיבות ותשובות רצות לי בראש. הבוקר נזכרתי והתלבשה לי במילים נקודת מפתח שליוותה אותי חזק מאוד: הרצון לדייק. התשוקה לדייק!
לדייק את החיים האלה, בבקשה... זה דבר רציני החיים. מגיל 23 בו התחלתי להתחזק ברצון להגמל מדברים שמיותרים לי והתחלתי לקלוט שיש תקשורת בעלת משמעות ביני (מי זו? תהיתי באותה תקופה) לבין כל מה שקורה בתוכי. בין המחשבה לבין הרגשות, בין הזכרונות לבין ההתנהלות בהווה, בין כל מילה שיוצאת לי מהפה למצב שלי. אחרי כמה שנים בהן חיי הפכו למעבדת מחקר לעיבוד הגילוי המרגש והמפליא הזה, הגעתי למקום פנימי בו התייחסתי לכל מה שקורה מסביבי ולכל מה שאומרים לי כאל השתקפות מראה מוחלטת שאמורה להציב מולי ענין פנימי שאליו אני עדין לא מודעת ואותו עלי לשנות, או לבטל.
כבר התרגלתי שכל הזמן אני אמורה להשתנות ולהתמרק. רציתי לחיות חיים ללא עבר. מתוך המסלול הזה זכיתי להרבה התנקות, זה היה חזק... אבל בשלב מסוים אחרי קבלת הרגלים רוחנים שקטים עוצמתים ויומיומים ולאחר שכבר לא היה לי שום ספק, מתוך חויות אישיות אותנטיות ולא מתוך שכנוע כלשהו, שאני לא לבד פה, התחילו עוד קולות שסימנו לי: יש זהות שאותה את לא יכולה לבטל.
עוד לא הזדהיתי עם הזהות הזו, אבל התחלתי להרגיש ריקנות... ידעתי שאני נאחזת בדברים למרות שתכלית המהלך אליו נקשרתי היתה לבטל כל תלות. נאחזתי למשל באנשים שנתנו לי את ההשראה למהלך הזה. וברגעים שהייתי לבד ידעתי שאני לא באמת שם איתם עד הסוף, אני בתהליך...יהיה לו סוף כלשהו. מתוך התמסרות לרצון הזה בביטול מוחלט, בהקשרות לתכלית, כבר לא ידעתי, בפני מי אני עומדת? GOD? למה אני צריכה לבחור מילה באנגלית בעצם כשהמילה בעברית מפיחה בתוכי כזה רגש.
אבל חשבתי שרגש זה לא מספיק מדויק.
כבר לא ידעתי איך לדבר עם אנשים, ניסיתי לבטל כל מצב של הקשרות. לא ידעתי כבר איך לענות על שאלות ללא צמצום של צמצום של צמצום של התמצית של המשמעות של כל משפט. חייתי עם הכותרת שהכל אשלייה.
במובנים עמוקים שאין לי השגה בהם זה בטח נכון. אבל איפה זה מחזיק אותי בתפקודי כאן עם מה שקיבלתי? משפחה, גוף, ראש, רחם, מחשבות, רגשות, רצונות, עליות ומורדות.
ואז הגיע הרגע בו זכיתי לבחור להשתרבב החוצה. אחרי לא מעט התפלשויות, מה שנקרא..בירורים... :)
ועכשיו אני כאן, ואני מאושרת! חשוב לי להדגיש זאת כי בקומיקס יוצא החוצה מה שאני מעבדת ויותר קשה לי איתו, אבל זה לא אומר שאני לא שמחה בו. דעו לכם חברי היקרים, שה' פתח עבורי פתיחה רצינית כי מאז שנאמרו לי הדברים הללו והלכתי איתם כמה ימים בנסיון לא להתבאס אלא לקחת את זה כעידוד לטובתי, פתאום אבל פתאום ממש נעלמו ממני פחדים שסחבתי איתי שנים, וזו לא אני ''נגה'' שעשיתי את זה, זה לא בא ממני ומיכולתי האנושית המוגבלת. לא היה לי מושג איך לגשת לזה, רק ניסיתי לדבוק בעיצות הקדושות באופן שבו אני יכולה. והתבודדתי על זה. באותו אופן שאני לא זו שמצמיחה לעצמי את שיערות ראשי ועפעפי, אני לא זו שהעלמתי לעצמי את הפחד הזה. אני לא אוכל להעביר במילים את ההתפעמות שלי לנוכח גדולת בורא עולם... בעזרת ה' אני מקוה שכולם יזכו להקשר לעיצות האמת הקדושות הללו. זה נבדל מהמציאות הרגילה. שכולנו נזכה לישועתנו יום יום ולשמוח בכל, וביחוד מי שצריך אור בכמויות מסחריות ומי ששבוי הן בגופו והן בנפשו... כואב הלב... אמן!

כי צריך האדם להתחיל מחדש בכל פעם!

באומן

שואלים אותי ''את ברסלב?'' ואני חושבת..לא יודעת, אני ברסלב? אני לומדת ליקוטי מוהר''ן? הרי לא ממש. לפני השינה אני פותחת ספר המידות או ליקוטי עיצות ובחצי עין מרגישה שכל התשובות מקופלות אצלו. מה לעשות? מה אני יודעת? לא יודעת כלום, לא גדלתי עם רמז לקידוש ביום שישי, וכולי, אבל מההתחלה של התהליך הזה הלב שלי נמשך כמו מגנט! אל רבי נחמן! רק לשמוע את השם..רבי נחמן..זה מרגיע אותי. וכל האנשים שאני פוגשת, והשעורים שמדברים אלי, גם קשורים אל רבי נחמן. אז זו פעם שלישית באומן וכל פעם אני מרגישה שהסיבוב של האום על הבורג של הנאמנות או האמונה קצת מתהדק. וגם הרצון, וגם השמחה. וכל כך הרבה עיצות נקיות יש באטמוספירה שמסביב לרבי נחמן. זה קדוש..! יש קדושה בעולם הזה, מימד חדש לגמרי מבחינתי אבל אני משתדלת להעזר בו כדי להצליח דוקא להסתדר בחיים המה שנקרא נורמלים כי אם לא אני בלון הליום בהסוואה של מישהי שיודעת מתי לצחוק ומתי ליהיות רצינית. באופן יבש אומר... מסתבר שיש שורשים. המילה הריקה מקבלת משמעות והלב קופץ ומתרגש. תכלית! כולנו אחד ממש אבל לכל אחד יש גם תפקיד ממש ממש, זה עצום ! אני לא תופסת את גדולת הענין. בע''ה, וואהו.

חתול שהתיישב על הסלע והלך..