מתחילים התבודדות לא ברור מה מו מי..פתאום לאט לאט, תובנה מגיעה, לא משהו מסובך, איזה משפט. אבל איך הוא היה עולה אם לא הייתי עכשיו יושבת בשקט במקום בלי שום דבר שאני יכולה לסדר, לארגן, להתעסק איתו. במקרה שלי יש לי סלע קבוע בפיסת יער שברוך ה' יש בעיר הזאת! ירושלים, אני אוהבת אותך. אז המשפט הזה החבוי, מסתבר, היה בדיוק מה שאני צריכה, מסיכת חמצן. אני מרגישה את זה בבטן בדרך כלל, אבן נגולה מבטני. והמשפט הזה הוא חלון שנפתח, אור, אויר, מרחב. היום יכול להתחיל כשאני באמת מבינה איפה אני עומדת, מה היה השורש של מה שתקע אותי בסימן שאלה, בספק, באיזו דאגה או פחד, שיוצרים לחץ ועומס על התפקוד. אי אפשר להסביר את זה, זה רק דרך החוויה. כי הרי כל יום מחדש אני צריכה לשאת את רגלי ולהוציא אותי החוצה כדי לעשות את זה וגלגלי הפה חורקים. הכלל שקיבלתי מכל מורי ושלוחי רבי נחמן לגבי התבודדות זו ההתמדה. אמרה אישה חכמה מצפת, לבקש מה'.. אל תקח לי את ההתבודדות! אל תקח לי את ההתבודדות! לקחתי את המשפט הזה איתי.
יש בעולמנו הר של זהב ומבצר של מרגליות. יש. אני מאמינה לגמרי.
שבת שלום ומבורך.
